מחלת מפרק ניוונית (Osteoarthritis/Degenerative joint disease) היא הצורה הנפוצה ביותר של מחלות פרקים בכלבים, אך אינה נפוצה קלינית בחתולים. זוהי מחלה כרונית ופרוגרסיבית של המפרקים הסינוביאלים, הגורמת לכאבי פרקים ולקשיי הליכה ותפקוד. המונח הרפואי, Osteoarthritis, נוצר מצירוף של שלוש מילים יווניות: Osteo(של העצם), Arthro(מפרק)ו-Itis(דלקת).
למרות שהמונח מדבר על תהליך דלקתי הרי בדרך כלל דלקת אינה מהווה מרכיב עיקרי בהיווצרות המחלה אך עשויה להופיע באופן משני. בנוסף לסחוס פוגעת המחלה גם במבנים אחרים הקשורים למפרק וסביבתו כגון העצם התת סחוסית, קופסית המפרק, השרירים והרצועות הסמוכים למפרק. ההומאוסטאזיס של סחוס נורמאלי דורש שיווי משקל בין תהליכי היצירה וההרס שלו. פגיעה באיזון זה אם על ידי ירידה ביצור או הגברה בפירוק תגרום למחלה. בשלב מסוים קצב ניוון המאטריקס הסחוסי גבוה מקצב בנייתו ותאי הסחוס אינם מספיקים להחליף את המאטריקס הפגוע. כיום ברור מעל לכל ספק כי ההתקדמות הבלתי נמנעת של המחלה היא בעקרון תוצאה של פעילות פירוק אנזימטית.
מחלת הפרקים הנפוצה ביותר בכלבים נקראת "Canine Hip Dysplasia" (CHD), שהיא מחלה התפתחותית של מפרק הירך בכלבים. המחלה מופיעה בעיקר בגזעים גדולים, אך יכולה להופיע בכל גזע. לרוב המחלה דו-צדדית. זו מחלה רבת גורמים ששכיחותה עולה עם הגיל. המרכיב החשוב ביותר הנו נטייה גנטית. כמו כן ישנה השפעה לתזונה (כגון עודף סידן ועודף משקל), גידול מהיר, השפעות הורמונליות ופתולוגיה של שרירים, רצועות, עצבים וקופסית המפרק. מיד לאחר ההמלטה המפרק תקין וכלבים בעלי נטייה מפתחים את המחלה כאשר מסת השרירים המקיפה את המפרק לא מתפתחת בסינכרוניזציה ובקצב זהה להתפתחות שלד המפרק. חוסר סינכרוניזציה זה בזמן גדילה מביא לאובדן ההתאמה האנטומית המדויקת בין משטחי הסחוס המפרקים של ראש הירך והאגן. התוצאה היא חוסר יציבות וזו מובילה למחלה ניוונית, כרונית, מתקדמת ובלתי הפיכה, המזינה עצמה ככדור שלג.
התסמינים העיקריים של דלקות פרקים ניווניות הם כאב, נוקשות, חריקות (קריפיטציות) וכן נפיחות ועיוותים במפרק או במפרקים הפגועים. בשלבים מאוחרים יותר עשויה להופיע דלקת. צליעה היא המופע השכיח ביותר וזו יכולה להופיע גם באופן פתאומי. המופע הפתאומי קשור, לעיתים קרובות, למאורעות של טראומה או יתר פעילות גופנית, המוטבעים על מצב מחלתי תת קליני. חשוב לזכור כי פתולוגיה משמעותית עשויה להתפתח עוד בטרם הופעת הסימנים הקליניים! לעיתים קרובות הסימן המוקדם ביותר בו מבחין הבעלים הוא אובדן התפקוד הנורמלי, הבא לרוב לידי ביטוי בסירוב לקפוץ או לטפס במדרגות. נוקשות לאחר מנוחה הינה סימן חשוב של מחלת מפרקים והיא מופיעה לרוב עוד בטרם מופיעה צליעה גלויה לעין. הנוקשות נמשכת לרוב רק מספר דקות לאחר הקימה ממנוחה וזאת בניגוד לנוקשות ההמשכית הנצפית במחלות מפרק דלקתיות. השמנה, פעילות גופנית ארוכה, קור ולחות עשויים להחריף את מידת הנוקשות. רק במצבים מתקדמים של אוסטאוארטריטיס מהווה הנוקשות בעיה לטווחי זמן ארוכים ומלווה תמיד בצליעה ברורה. טווח התנועה של המפרק עשוי לקטון והכאב בולט במיוחד כאשר עובר המפרק מניפולציה מעבר לגבולות הכיפוף והמתיחה שלו. פריקה או תת פריקה יכולים אף הם להופיע ובעיקר במקרים כרוניים המערבים מפרקים גדולים (כדוגמת הירך והברך). במקצת בעלי החיים עשויים להופיע שינויים התנהגותיים כתוצאה מחוסר הנוחות והכאב ואלה כוללים עצבנות מוגברת, תוקפנות, דיכאון וירידה קלה באכילה.
בדיקה קלינית מלאה חיונית בכדי לשלול מחלות כלליות, הקשורות בטיפוסים אחרים של דלקות פרקים. אמצעי הדמיה חשובים ביותר לאבחון המחלה, עם זאת יש להכיר במגבלות האבחון הרדיולוגי, שכן בשלבי מחלה מוקדמים השינויים הרנטגניים מזעריים או אף אינם מופיעים כלל. חשוב גם להבין כי התמונה הרדיולוגית נותנת ההערכה איכותית ולאו דווקא כמותית. לא נדיר למצוא כלב עם צילום אגן קטסטרופאלי וצליעה קלה בלבד או ההפך. שיטות הדמיה מתוחכמות יותר כגון ארתרוסקופיה, טומוגרפיה ממוחשבת והדמית תהודה מגנטית אינן נפוצות בשימוש בחיות מחמד.
טיפול: אוסטאוארטריטיס עדיין מהווה דילמה טיפולית לרופאים ווטרינרים כאחד. למרות ההתקדמות העצומה בהבנת התהליכים הפתופיסיולוגיים, הקשורים באוסטאוארטריטיס אין עדיין בנמצא טיפול תרופתי שבאפשרותו לעצור את התקדמות המחלה ובוודאי שאין טיפול מרפא. קיימות אופציות ניתוחיות. אופן וסוג הטיפול הנבחר מושפעים מגורמים רבים - חומרת הסימנים הקליניים, טיפוס הכלב והשימוש בו, דרישות הבעלים, גיל וגודל הכלב, נוכחותם של מחלות אחרות בו זמנית, או טיפולים תרופתיים ומגבלות כלכליות.
הטיפולים התרופתיים השכיחים כיום - נוגדי דלקת לא סטרואידליים (כגון אספירין, רמדיל, אטודולאק ועוד) וקורטיקוסארואידים (כגון פרדניזון) מספקים טיפול סימפטומטי בלבד, עשויים לגרום לתופעות לוואי קשות ובנוסף עשויים לפגוע בסחוס לאורך זמן. השימוש ב"תרופות מגינות סחוס" (Chondroprotective drugs ) מציין השקפה חדשה בטיפול במחלות מפרק ניווניות. דיווחים רבים מצביעים כי לחומרים אלה היכולת להאט או אף לעצור את התקדמות המחלה וזאת בנוסף להשפעות נוגדות הדלקת והכאב שלהם. חשוב גם לציין כי תופעות הלוואי מינימליות, אם בכלל. החומרים הבולטים בקבוצה זו נקראים גלוקוזאמין וכונדרואיטין סולפט. כונדרואיטין הינו גלוקוזאמינוגליקן , המהווה מרכיב חשוב במבנה סחוסים, גידים ורצועות. קבוצות הגופרית מגבירות את המטען השלילי שעל פני המולקולה ובאופן זה מקטינות פירוק מרכיבי סחוס נורמאליים וזאת כנראה באמצעות עיכוב שחרורם ופעילותם של אנזימים מפרקים שונים, הפועלים על הסחוס מחד ומנגד מסייעות לייצוב רקמת החיבור של סחוסים, גידים ורצועות. חומרים אלה מהווים, אם כן, מרכיב אינטגרלי של הסחוס המפרקי. ממחקרים שונים עולה כי הם חסרים בסחוסים של חולי אוסטאוארטריטיס מחד ומאידך נוכחותם מזרזת יצירת מרכיבי סחוס נורמאליים. מלבד זאת הם מסייעים בהפחתת כאב ובעלי פעילות אנטי דלקתית (ככל הנראה באמצעות לכידת רדיקלים חופשיים של חמצן). ממחקרים בתרביות תאי סחוס מפרקי של אדם וארנבת עולה כי תרכובות אלה משתתפות ביצירת חומצה היאלורונית, החשובה לתפקודו התקין של המפרק. בסיכומו של דבר היווצרותו של סחוס נורמאלי (היאליני) מועדפת על פני היווצרותו של סחוס פגום (פיברוטי), הנוצר בתהליך התיקון הטבעי.
גלוקוזאמין וכונדרואיטין סולפט הניתנים דרך הפה הם תוספי מזון טבעיים, המופקים מסחוסים שונים כגון קנה נשימה של בקר, סחוסי כריש ועוד. אין דיווחים על השפעות רעילות משמעותיות כתוצאה מטיפול בחומרים אלה בכלבים, גם לא ממחקרים שארכו מספר שבועות. עם זאת , תתכן השפעה שלילית קלה על תהליכי קרישה ומסיבה זו מומלץ לנקוט באמצעי זהירות בטיפול בכלבים הסובלים מבעית קרישה או המטופלים בתרופות המשפיעות שלילית על תהליך זה. לכן, אין לטפל בתרכובות אלה ביחד עם אספירין.
חשוב להדגיש כי טיפול תרופתי כל שהוא חייב לבוא עם התאמות מסוימות באורח החיים של חולי אוסטאוארטריטיס. שני עקרונות חשובים הם מנוחה מתאימה (לא מוחלטת!) והפחתת משקל. במקרים רבים אפשר להשיג שיפור משמעותי באמצעות התאמות אלה בלבד.
שלא כמו ברפואה הומאנית, פורסמו מחקרים קליניים מעטים יחסית הבודקים את יעילות הטיפול בגלוקוזאמין וכונדרואיטין ברפואה הוטרינרית. עם זאת וטרינרים רבים (בעיקר בארצות הברית ומערב אירופה) מייחדים לתוספי מזון אלה מקום של כבוד במלחמה בדלקות פרקים ניווניות, והולכי על ארבע רבים "נהנים" מהשימוש בהם. בחלק מהמקרים התוצאות מדהימות , בחלק מהמקרים אין שיפור כלל. בכל מקרה אין ספק כי לחומר שביכולתו לטפל בו זמנית גם בסימנים הקליניים וגם בהרס הסחוס יש יתרונות גדולים . לסיום אציין כי לגלוקוזאמין וכונדרואיטין תועלת טיפולית וטרינרית לא רק במחלות פרקים, אלא גם במחלות שונות של דרכי השתן, העיכול, עיניים.
לקביעת תור במרפאה לבדיקת מחלות פרקים - צור/י קשר
© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמר: ד"ר זרצקי את עמיאל